ביקורת על הסרט “שם קוד מ.ל.א.ך”
הביקורת של רותם קראוס על “שם קוד מ.ל.א.ך”, סרטו החדש של גאי ריצ’י, בכיכובם של הנרי קאוויל וארמי האמר
הזמן הוא שנות ה-60 המוקדמות, המלחמה הקרה בשיאה. בלב העוינות בין ארה”ב לברית המועצות, מתגבש שיתוף פעולה בלתי צפוי בין נפוליאון סולו, סוכן CIA בעל עבר מפוקפק, ובין איליה קוריקין, סוכן רוסי בעל התקפי עצבים מטעם ה-KGB. יחד הם פועלים נגד ארגון פשע אפל על למנוע ממנו ליצור נשק אטומי להשמדה המונית.
ג’ימס בונד אאוט?
מה, עוד סרט אקשן בסגנון ג’ימס בונד בשנות ה-60? כאילו, לא מיצינו אותו כבר? אז זהו, שלא!
שילוב מצוין של עריכה פארודית טובה, אקשן, עלילה מסקרנת, בדיחות טובות ובחורות חתיכות, עדיין קונים אותנו. לקחו שני סוכנים חתיכים, מרתקים ומסתוריים, צירפו אליהם את גבי טלר הגרמניה (השחקנית השוודית אליסיה ויקאדר), הבת של החוקר החטוף, נתנו לגאי ריצ’י בשנת 2015 לביים אותו, והתוצאה – סרט מרתק, מצחיק ואפשר להגיד שגם מקורי.
את דמות הנבל התורן בסרט ממלאת ויקטוריה וינצ’יגוארה (אליזבת דביקי), המייצגת את האישה האלגנטית, הפאם פאטאל, של שנות ה-60. יחד עם שותפיה, היא מנסה לייצר פצצת אטום ולהטיל אימה ופחד על כל העולם. למרות הסכנה המוחשית המגולמת בפצצת אטום, הקלות והאלגנטיות של וינצ’יגוארה עדיין לא מספיק מאיימות ולא מספקות את הילת הפחד והחשש להם ניתן היה לצפות.
גם יו גרנט קופץ לביקור קצר בסרט בתור סוכן בריטי, אבל כנראה שתפקידו בסרט לא ממש ייחשב לתפקיד חייו.
אז מה מייחד את הסרט?
בדיחות יפות ושטותניקיות בין חברים, על חברים ובכלל, בין שני הסוכנים שבמרכז העלילה – תמיד עובד. סצנות מרתקות, סקסיות ושובביות מעלות חיוך מסוקרן של הקהל.
גאי ריצ’י, ידע לקחת את העלילה של שנות ה-60 ולסגנן אותה לשנות 2015. הפחד, השובבות והתחכום של הסוכנים ושל האויבים לא לפגוע בגבי טלר יוצרים קטעים מנתבים את הסרט לקומדיה ופעולה.
האווירה של שנות ה-60, הכינויים של שנות ה-,80 כגון “קאובוי”, הדלתות והכספות של תחילת שנות ה-2000 וטכנולוגיות הצילום של השנים האחרונות אמנם אינם ממצבים את שם קוד מ.ל.א.ך כסרט האקשן או הקומדיה של השנה, אבל בהחלט מפיקים ממנו את המקסימום והופכים אותו לסרט קליל ומדליק להפליא.
מיהו הקהל המתאים?
אפשר ללכת עם כל המשפחה, ללכת עם החברים, כסרט דייטים ואפילו למי שסתם מתחשק ללכת לבד, לברוח מחום סוף אוגוסט ולהתפנק עם מיזוג ופוקפורן בקולנוע. הייתי אומרת – מומלץ!
שחקנים: הנרי קאוויל (“שושלת טיודור”, “בני אלמוות”, “איש הפלדה”), ארמי האמר (“הפרש הבודד”, “מראה-מראה”, “הרשת החברתית”), אליסיה ויקאנדר (“אנה קרנינה”, “הבן השביעי”), אליזבת’ דביקי, ג’ארד האריס, יו גרנט.
בימוי: גאי ריצ’י
116 דקות (ארה”ב 2015)
