ביקורתה של שרון טהר על הסרט החדש בכיכובה של מריל סטריפ, ריקי והפלאש

מריל סטריפ בסרט חדש בשם ריקי והפלאש, משחקת את ריקי רנדאזו, נגנית גיטרה וזמרת רוקנרול. ריקי שניסתה כל חייה לממש את חלומה בתור רוקיסטית, השאירה מאחור את ילדיה ובעלה. בעקבות משבר שחווה בתה ג’ולי (מיימי גאמר הנפלאה, שהיא גם בתה האמתית של מריל סטריפ)  היא חוזרת הביתה ומקבלת הזדמנות לאחות את הקשר המשפחתי שוב.

סטריפ ושגעון הרוקנרול

אנחנו פוגשים את ריקי לראשונה באחת מההופעות שלה עם הלהקה, בבאר בטנזנה. לבושה במכנסי עור, סטריפ בת ה66 עם צמות בחצי מראשה, ומצוידת בכמות תכשיטים במשקל עודף, מחממת את הקהל עם כמה בדיחות. כאשר היא מתחילה לשיר ולצדה ריק ספרינגפילד על הגיטרה, היא מבצעת קאבר לא רע בכלל של ליידי גאגא, ושלל הצעירים בבאר מתחילים לרקוד.

כאשר צפיתי בביצועה של סטריפ ב”ריקי והפלאש”, המחשבה שעברה לי בראש היא “מריל סטריפ הייתה בהחלט יכולה לשחק מטאטא בצורה מרגשת ולזכות באוסקר”. הטרנספורמציה לרוקרית המבוגרת היא טוטלית. רנדאזו נאבקת על חייה כזמרת, ומשלימה הכנסה בתור קופאית. לשם כך היא עזבה את בעלה (קווין קליין) ושלושת ילדיהם ויצאה לדרכים. שנים אחר כך, לאחר שהקשר נותק כמעט לחלוטין, היא נקראת בחזרה כדי לעזור לשקם את בתה מהדיכאון ששקעה בו, בעקבות בעלה שבגד בה ועזב אותה, זמן קצר לאחר שהתחתנו.

קשר משפחתי

המפגש המשפחתי רחוק מלהיות חמים, וילדיה של ריקי לא חוסכים ממנה שום אי נעימות. החל מבתה ג’ולי הדיכאונית ומלאת המרירות, בנה הצעיר שמתכנן להתחתן ולא מעוניין להזמין אותה, ועד לבן השני שיוצא מהארון בפניה ומזכיר לה כמה אין לה מושג מה קורה בחייו. אלו רק חלק מהסיטואציות האמוציונליות בסרט, שגורמות לריקי לרצות לברוח כמו שהיא רגילה. וכמובן קשה שלא לציין את מאבק הראש-בראש שקורה בינה לבין אשתו החדשה של בעלה לשעבר (אודרה מקדונלד) שהיא האישה המושלמת ליד ריקי.

אמריקן גירל

אבל בסופו של דבר, העלילה בסרט הזה היא לא מה שבאמת חשוב. למה? כי מריל סטריפ משחקת זמרת רוק שמפעילה את הקהל ושרה את מיטב שירי הרוק הידועים של ברוס ספרינגסטין, “אמריקן גירל” של טום פאטי ו-יו 2, כל זאת ביחד עם עוד כמה קאברים מפתיעים בהחלט. סטריפ אכן משכנעת בתור הרוקיסטית בת ה-60 ומספקת את הסחורה בהחלט.

כחובבת לא קטנה של מריל סטריפ בעצמי, הדינמיקה על המסך בינה לבתה הייתה בהחלט מעניינת. מיימר נותנת לה פייט לא רע, אם כי טרם מגיעה לקרסוליים של השחקנית ההוליוודית. קשה שלא לשאול מה מהרגשות הללו לקוח מהמציאות, ועד כמה המרירות שלה כלפי אמה היא אמתית, כמי שכבשה את המסכים ואת ליבנו כשחקנית, כנראה ששילמה מחיר כבד על כך בכל מה שקשור למשפחתה וילדיה. התפקיד של הרוקיסטית מלאת החלומות, המשויך כמעט לחלוטין לגברים בעולם האמיתי, מקבל התייחסות נשית יותר, וגורם לנו כצופים לשפוט אותה. כאם לא טובה, לא נכונה ולא נאמנה. וריקי מציינת זאת, בהרבה מרירות, אבל כלאחר יד ממשיכה לעוד שיר רוק מוצלח ונותנת לנו מפלט מלחשוב יותר מדי.

אז למה ללכת לצפות בסרט?

טוב אז חשוב לציין שהסרט שופע בזוכי פרס האקדמיה. החל ממריל סטריפ עצמה, ועד לבמאי ג’ונתן דאם (שתיקת הכבשים, פילדלפיה ועוד) והתסריטאי דיאבלו קודי. אבל כל אלו לא באמת הסיבה לראות את הסרט, זמרת הרוק סטריפ, שמדהים כיצד למדה לנגן על גיטרה ולשיר את כל הקלאסיקות האלו, היא הסיבה לצפות בסרט. הסרט אולי מתאים לכל חובבי מוזיקת שנות ה – 80 ופחות מתאים לילדים, שיתכן כי אינם מכירים את רוב השירים. העלילה בסדר ולא יותר מזה. בסיכומו של עניין, זהו סרט שמעלה חיוך, הומור נחמד, והרבה מוזיקה טובה.