שליח המגזין, עמית אדלר, נשלח לבקר בגלקסיה רחוקה, כדי לצפות בכוח מתעורר ושב עם תקווה חדשה!

אין ספק שהתרגשתי לקראת “מלחמת הכוכבים – הכוח מתעורר”, והסרט בהחלט הצדיק את הבאז ואת המוניטין שלו מימים ימימה. יש בו משהו רענן ושונה מאוד מהטרילוגיה הראשונה, ולמרות שאהבתי יותר את הטרילוגיה השנייה – גם הסרט הנוכחי נתן עבודה, כמו שאומרים.

אם זה בזכות הפעלולים והאקשן הכמעט בלתי פוסקים, או בזכות המוזיקה הרועמת באוזניים שמוסיפה נופך דרמטי לכל דבר; ואם זה בזכות צוות שחקנים – צעירים וותיקים – שיחד הצליחו לעורר את הקהל, ולגרום להם למחוא כפיים בכל פעם שדמות ותיקה הופיעה על המסך, וקיבלה את נתח הכבוד הראוי והמגיע לה (בכל זאת הקרנת טרום-בכורה מלאת מעריצים מושבעים חובשי-קסדות ומנופפי חרבות-אור מפלורוסנטים שנתלשו מתקרות הבית).

בתור חובב סרטי אקשן, פנטזיה, מדע בדיוני וקומיקס, הסרט בהחלט נתן עבודה וסיפק את הסחורה. אני אוהב את העובדה שסרטי מלחמת הכוכבים מאפשרים לי כל פעם מחדש להיסחף פנימה לתוך העלילה, ולשקוע לכמה שעות בעולם אחר, שונה ומרתק.

למרות זאת, את הטרילוגיה השנייה שיצאה בשנות האלפיים המוקדמות אהבתי יותר. היה בה משהו יותר סיניסטרי ואפל לעומת הסרט הנוכחי, שלא משאיר הרבה מקום לדמיון (לצערי) וחושף טפחיים הרבה לפני טפח. הסיפור הוא אותו סיפור והעלילה היא אותה עלילה: הטובים נלחמים ברעים והטובים כמובן ינצחו, גם כשזה עולה להם ביוקר ולפעמים בחייהם. פה לא תמצאו שום חידוש.

אז איפה בכל זאת טמונים ההנאה והשדרוג? בעובדה שהסיפור הזה מתרחש בעתיד, עשרות שנים אחרי עלילות סקייווקר ודארת’ ווידר; בהפוגות הקומיות, שכמעט נעדרות לחלוטין משאר סרטי מלחמת הכוכבים; בזוויות הצילום המודרניות והפחות שגרתיות, בהשוואה לטרילוגיות האחרות; בשחקנים חדשים וצעירים שנותנים את זריקת המרץ הכה נחוצה לאפוס שאת עלילתו לא קשה לנחש מראש; וכמובן באקשן הבלתי פוסק, כפי שכבר ציינתי.

אחד הדברים שהציקו לי בסרט הנוכחי הוא ריבוי הקשרים המשפחתיים בין הדמויות, עד כדי גיחוך. בטרילוגיות המקוריות כבר הבנו שלוק הוא הבן של וויידר, ובזאת זה גם הסתיים. אבל בסרט הנוכחי הרגשתי כמעט כמו בסרט תורכי, או לפחות בטלנובלה ספרדית מעיקה. לא היה ברור לי איפה כל הקשרים המשפחתיים האלה בין הדמויות עומדים להסתיים, ומי הפעם יגלה שאימא שלו היא בעצם אחותו של המניאק (לא, זה לא ספוילר; זה רק להדגשת האבסורד המובנה בעץ המשפחתי של מלחמת הכוכבים, לדעתי לפחות).

בסך הכול מדובר בסרט טוב מאוד (גם אם חברי, שישב לידי, אמר שהשתעמם מכמה קטעים), שמספק את הסחורה מכל בחינה. למרות זאת אל תצפו ליפול מהרגליים או שיעוף לכם הסכך; רוב הסיכויים שזה לא יקרה. אבל בכל זאת יהיה חבל לפספס אפוס מרתק שכזה, שמאחוריו היסטוריה ומוניטין רבי-שנים. לכו לראות, אתם לא תתחרטו.