ביקורתו של דודי קאופמן על ג’ון וויק 2, בו ג’ון הבריון שוב נלחם בעולם התחתון

ג’ון וויק הוא המתנקש הטוב ביותר בעולם. כל כך טוב, שעבור כל אדם שלא ממש חובב סרטי פעולה זה עלול להיות מייגע.
בסרט הזה, ג’ון, המגולם על ידי קיאנו ריבס, מוחזר לחיי הפשע על ידי חברו, אחד מראשי המאפיה, ומתבקש לחסל חברת מאפיה אחרת. לא אגלה לכם את כל הפרטים וזה לא מסובך, הכול מוסבר היטב במהלך הסרט, העלילה לא מורכבת במיוחד. גם העובדה שזהו סרט המשך המתבסס על ארועים שהתרחשו בסרט הראשון לא מפריעה כלל. לכן, אין חובה לבוא מוכנים, הכול יוסבר במהלך הסרט.

האקשן משובח

הסרט הזה הוא סרט אקשן, וככה, הוא גדוש בכל מה שצריך להיות בסרט מן הסוגה. העלילה, כמו שכבר ציינתי, אינה משהו מיוחד או חדשני. המשחק בסדר, לא יותר ולא פחות, ושורת הגופות שנערמת מאחורי ג’ון מרשימה. למעשה, מה שמציל את הסרט הזה הן סצנות הלחימה. כמי שמיומן בטכניקות לחימה , הן בכלי נשק חמים והן באמנויות לחימה, אני יכול להעיד שסצנות הקרב בסרט לא רק נראות טוב, אלא גם אמינות למראה (ככל שאפשר להיות אמין בסרט). הכוריאוגרפיה הטובה, עבודת המצלמה המצוינת והביצוע המדויק , הופכים כל סצנת קרב, והסרט מלא בהן, לתענוג עבור חובבי האקשן.

כל השאר קצת פח

מצד שני, אם לא באתם נטו בשביל האקשן, העסק עלול להיות מעייף, שכן ג’ון הבריון יתגבר על כל מכשול, וזה כל כך ברור שזה לא ספוילר. בדרך, הקצב שבו הוא הופך אויבים לגופות מרשים ביותר, שזו דרך יפה להגיד מוגזם. ההפקה ודאי נזקקה לתקציב גדול במיוחד לניצבים עבור שורת האויבים הבלתי נגמרת שג’ון שולח לרילוקיישן בעולם הבא.

מצד שני, יש לומר לזכותו של “ג’ון וויק 2” שהוא שופע הומור עצמי ומודע שלו. הסרט לא סתם נראה כמו שהוא נראה. זה מתוכנן ובמידה רבה נובע מתוך איזושהי סאטירה פנימית על ז’אנר סרטי הפעולה, המגוללים את עלילותיהם של גיבורים בלתי מנוצחים. ההומור הזה משולב היטב באווירה של הסרט ומסביר במידת מה את מניין הגופות, וכן מגיע לשיאו במספר רגעי הברקה.

בשורה התחתונה

לסיכום, “ג’ון וויק 2” הוא סרט פעולה בינוני וסרט קרבות טוב. שותפתי לצפייה בסרט אמרה שהיא חשבה שתסבול יותר, והיה בסדר. זהו לא סרט חובה אפילו לחובבי סרטי הפעולה, אבל אם אתם כאלו סביר להניח שתיהנו.